טיפוס ידוע של המומחים המנוסים הוא להישען על נרטיבים מוכנים מראש, ולהעלות אותם כאשר הם מתגלים תמיד כאילו הם המקבילה הכדורגלנית של נוסטרדמוס. נרטיב אחד כזה הוא שכריסטופר ג’וליאן “נאבק נגד חלוץ גדול”… אני לא קונה את זה.
עכשיו, זה לא אומר שלא ראיתי אותו נאבק מול חלוץ גדול, אני פשוט לא חושב שזו בעיה ספציפית איתו… תן לי להסביר.
בתקופה הקצרה יחסית שלו בסלטיק שיחק ג’וליאן בעיקר כ-RCB ברביעייה אחורית, או באמצע שלשה אחורית. למרות שבזמן משחק כ-RCB, כאשר סלטיק בחזקה הוא יושב יותר מרכזי בזמן שהשותף שלו דוחף למעלה.
לעתים קרובות לאחרונה ג’וליאן היה המגן המרכזי בשלשה אחורית. קרישטופר אג’ר, שמחזיק בעמדת ה-LCB ברביעייה האחורית, משחק בדרך כלל לשמאלו כשזה ניחוש של כל אחד מי ישחק מימינו. זה יכול להיות הישראלי המנוסה ניר ביטון, חאתם עבד אלחמד; פוטנציאל הנוער סטיבן ולש או השחקן החופשי כעת ג’וזו סימונוביץ’… כל אחד עם היתרונות והשליליים שלו.
בכל אחד מהמצבים ג’וליאן הוא בדרך כלל המגן שנשאר מאחור בעוד שאר הקו האחורי דוחף למרכז השדה. כאן, לדעתי, טמונות הבעיות.
לפני החתימה בסלטיק, ג’וליאן נמצא לרוב משחק ב-LCB בקבוצה שלא שלטה בחזקה והייתה לו קו אחורי שטוח יותר. הוא שיחק הרבה יותר צר, נשאר בעיקר ברוחב של תיבת ה-6 יארד, ולעיתים רחוקות מאוד רחב כמו מחוץ לרוחב של תיבת ה-18.
