כאן אנו יכולים לראות שקילמרנוק, ריינג’רס, סנט מירן, המילטון וליווינגסטון כולן אחידות למדי במשחק המבנה שלהן. לאף אחת מהקבוצות הללו אין הטיה מיוחדת אם הן תוקפות משמאל, מימין או מהמרכז.
סנט ג’ונסטון ורוס קאונטי מראים העדפה לשחק במורד האגפים בניגוד למרכז, אבל אין העדפה לאף צד. דנדי יונייטד קצת יותר מוטה לבנות משחק למטה בצד שמאל, אבל לא עם שום משמעות גדולה.
עם זאת, כאשר אנו מגיעים לשורה התחתונה של הגרפיקה שלמעלה, אנו מתחילים לראות הטיה בולטת יותר לצד אחד על פני השני. מאת’רוול, סלטיק, היבס ואברדין מעדיפים לכאורה, קצת במקרה, לבנות משחק בצד שמאל… אברדין מציגה הטיה חזקה במיוחד של 41% מהמשחק שלהם יורד בצד שמאל.
סלטיק גם מציגה הטיה חזקה לשמאל בהשוואה לימין – 8% יותר מההתקפות שלהם מגיעות לשם, מה שמשוווה ל-44.33 יותר מסירות/דריבלים למשחק. בינתיים ההפרש של Motherwell של 7% מייצג 28.8 יותר דריבל/מסירות למשחק. 6% של Hibs שווים 19.2 מסירות/דריבלים למשחק.
בשלב הבא של הניתוח שלי רציתי לבחון האם הקבוצות שאנו רואים מעדיפות צד אחד על פני השני הן ‘נכונות’ לעשות זאת, כלומר הן משחקות לפי החוזקות שלהן. רציתי גם לבדוק האם חלק מהקבוצות שאין להן הטיה ברורה יכולות להפיק תועלת מתעלת המשחק שלהן קצת יותר לצד זה או אחר.
בניסיון לעשות זאת השתמשתי במדד xPassing החדש של ModernFitba, שזמין עבור פטרוני האתר. זה מוגדר כ- מודל שמחשב את ההסתברות שמעבר יושלם על סמך איך והיכן הוא בוצע. ניתן להניח ששחקנים וקבוצות שהשלימו יותר מסירות מה-xPasses שלהם טובים במעבר.
מתוך כך, לכל שחקן מוקצה ציון מעבר: מספר המסירות שהושלמו על ידי שחקן או קבוצה בהפחתת ה-xPasses שלהם. כאשר מספר חיובי נחשב להבליט שחקן שמשלים יותר מסירות מהצפוי (הוא מעביר כדור מעל הממוצע), וערך שלילי מייצג את ההיפך.
כאשר מסננים את הנתונים כך שיכללו רק שחקני רחבה (גב מלא וקשר רחבה/שחקני כנף), והנחה של כל מי ששיחק פחות מ-100 דקות, אנו מקבלים את הדירוגים הבאים.
