לרוב, קבוצות צריכות להשקיע את מירב הדקות בפורוורדים בני 25 ומטה בהתחשב בעובדה שהסבירות שהן ימשיכו להשתפר משנה לשנה. תמיד יהיו חריגים שעדיין יכולים להשתפר ברגע שהם מתבגרים, אבל הם נוטים להיות היוצאים מן הכלל הנדירים וייתכן שזה לא תמיד בר קיימא.
קריס בויד הוא דוגמה טובה לשחקן שהלך נגד המגמות שנקבעו כאן. מגיל 32-34, זריקות החזקה שלו ל-90 השתפרו בכל עונה. אבל אז הוא פגע בחומה בעונת 35 השנים שלו, וראה את שיעור הזריקות שלו יורד ל-4.12 בעונה שאחרי זה היה 8.30 (זכור שהמספרים האלה מותאמים על סמך שיעורי החזקה…זו הסיבה שהם נראים כל כך גבוהים – עוד בהמשך). זו הייתה ללא ספק הירידה הגדולה ביותר משנה לשנה של כל שחקן במחקר הזה. שוב, לפני הנפילה, בויד היה דוגמה ליוצא מן הכלל – הוא השתפר אפילו בשנות ה-30 לחייו…הוא גם מלך השערים המוביל בהיסטוריה של הפרמיירליג הסקוטית/SPL ואפילו הוא נאלץ להפסיד מהזדקנות בשלב מסוים (ההזדקנות נשארת בלתי מנוצח). המבקיע השני בכל הזמנים הוא ליי גריפית’ס…שזה הימור בטוח להיות חריג נוסף אם הוא יתחיל לשחק שוב דקות רגילות ושגם יפגע בקיר בשלב מסוים.
שאר קבוצת Over the Hill מלמעלה ששיחקו עונה גב אל גב בליגת העל ראו ירידות בשיעורי הזריקות שלהם מהעונה הקודמת.
הסיבה ששמתי את קאלום הנדרי כתמונת השער לפוסט הזה בבלוג היא כי הוא דוגמה לסוג של קבוצות פורוורד שצריך להשקיע בהן דקות כבדות. הוא יהיה בן 23 בעונה הבאה, מה שאומר שאתה יכול לצפות שהתפוקה שלו תמשיך להשתפר לשלוש העונות הבאות. האם הוא יבקיע בקצב שעשה בעונה שעברה של 0.96 שערים ל-90 דקות?
אמממ…לא.
אבל המספרים הבסיסיים שלו מראים שהוא עדיין יכול להיות בין החלוצים הטובים בליגה. ה-xG שלו ל-90 היה 0.51, שהיה השיעור החמישי הטוב ביותר עבור פורוורדים ששיחקו לפחות 600 דקות ושלו סיכויי ניקוד ל-90 היה רביעי אחרי אדואר, דפו ומורלוס.
הנדרי הוא דוגמה לשחקן שסנט ג’ונסטון עשוי להרוויח כסף ממנו אם הוא ימשיך להשתפר. זה היתרון הנוסף בהשקעת הדקות האלה בשחקן שעדיין לא הגיע לשנות השיא שלו. זכור שמאז 2010, סנט ג’ונסטון קיבל דמי העברה רק עבור שחקן אחד, סטיבי מיי. בהתחשב בעובדה שהנדרי הוחתם עד גיל 22… אני חושב שהוא עשוי להיות השחקן הראשון של שנות ה-2020 שמקבל מהקדושים קצת כסף בתמורה.
