משהו שתמיד הייתי מודע לו, אבל כנראה לא בהתאמה אליו, הוא איך שחקנים שנותנים בעיטות חופשיות נראים על ידי האוהדים. יש קיטוב, יש במידה מסוימת שני סוגים של עבירה. עבירה טובה, ועבירה מיותרת.
עבירה טובה, לפי ההערכות של רוב האנשים, היא עבירה שמנעה התקפה בנקודה שבה רואים שהמשחק הוא מאוד לטובת האופוזיציה. למשל, עבירה צינית על קו מחצית הדרך שמונעת מקבוצה לצאת להתקפת נגד עמוסה מדי.
עבירה מיותרת… כמעט כל השאר… אבל ליתר דיוק, עבירה שנמצאת ב’אזור טוב’. קובע ל’שטח טוב’ שהוא מקום שבו ליריבים יש מסלול ישיר לשער או שהוא במצב שבו הם יכולים להכניס את הכדור לאזור מסוכן. אולי בעיטה חופשית מרחבה שבה ניתן לצלוף כדור רוחב לתוך הרחבה.
אבל עד כמה טוב ‘אזור טוב’? מה הסבירות שקבוצה תיצור הזדמנות מ’אזור טוב’ ואם שחקן כן יודה על עבירה ב’אזור טוב’ האם צריך להכות אותו, או שהם בעצם משחקים בממוצעים?
בוא נגלה.
עבור כל תרשים המגרש מחולק 18×11 מה שיוצר 198 ריבועים שהם בערך 6 x 6 יארד למרות שלכל מועדון יש ממדים שונים עבור המגרש שלו, ומכאן הסיבה שזו רק הערכה גסה. הנתונים הם מתחילת עונת 18/19 ועד למשחקי סוף השבוע שעבר. כדאי גם לציין שבמקרה זה/ישיר זה לא בהכרח מה שהשופט נתן, יותר במקרה של מזג אוויר שקבוצה לקחה זריקה. בעוד שופט עשוי לתת בעיטה חופשית ישירה, אם הקבוצה תבחר להעביר/לחצות את הכדור, זה ייקבע כבעיטה חופשית עקיפה במאמר זה.
ראשית בואו נסתכל על יצירת סיכוי. היכן על המגרש קבוצות יוצרות ישירות הזדמנות מבעיטה חופשית, בין אם זו מסירה מרכזית או אסיסט?
בצד שמאל ניתן לראות את נפח ההזדמנויות שנוצרו בכל קטע במגרש, מצד ימין מראה איזה אחוז מסך הבעיטות החופשיות יצרו הזדמנות ישירות.
