במאמר זה, אני הולך להביך ביסודיות את העצמי העתידי שלי. תחזיות כדורגל לפני העונה הן תמיד שגויות. לחזות את הדיוק של אירועים עתידיים העומדים בפני פציעות, חריגות וכדורי חוף בלתי אפשרי. זה כמו לנסות להצמיד את הזנב על רוח הרפאים של חמור.
אבל אני שמח שזה בלתי אפשרי. הסכנה של הכדורגל היא בלא נודע. איזו סיבה נצטרך לצפות בקבוצה שלנו אם כבר ידענו על ההפסד הממשמש ובא 1-0? למה שנחגוג בעצבנות זוכה בזמן פציעות אם נדע את הבלתי נמנע שלו? כמה משעמם יהיה לדעת כבר על העונה הקרובה של ברנלי ללא הפסד?
אז, כדי לחגוג את הטעות באירועים עתידיים, הנה התחזיות שלי לעונת הפרמיירליג הזו.
הזוכה בפרמיירליג: צ’לסי
תחזית זו מבוססת על תקווה. לא יכולתי לשאת עוד גביע פרמיירליג מעוטר בצבעי כחול שמיים; פפ גווארדיולה הוא ילד עצבני שצריך ללמוד לחלוק את הצעצועים שלו.
יש, תודה לאל, סיבה לקוות. מאז מינויו של טוכל ב-26 בינואר, צ’לסי צברה רק 4 נקודות פחות מסיטי.
יתר על כן, הבלוז עשו שיפור מגושם מלפנים. טימו ורנר סיים רק 6 מתוך 39 הזדמנויות גדולות בעונה שעברה; סיכוי ההמרה הגדול של רומלו לוקאקו היה 55%; רומלו לוקאקו חזר זה עתה למערב לונדון. אתה רואה מה אני אומר?
ירדה ליגה: ברנטפורד, ווטפורד, קריסטל פאלאס
לחזות את המועדונים שירדו זה עסק מסובך. אי אפשר לדעת איך יתפקדו מועדוני אליפות ברמה הזו. בוא ניקח את הניחושים הלא מושכלים האלה אחד בכל פעם.
אני מלנכולי בניבא שהדבורים יזמזמו. ברנטפורד משחק כדורגל יפה מאוד. יש להם ליבה דנית חביבה מאוד. וכהיפסטר כדורגל בלתי נסבל, אני אוהב את האמונה של הבעלים שלהם בניתוח סטטיסטי.
עם זאת: הם ספגו 42 שערים בשנה שעברה. זה יותר מכל אחת מהקבוצות המקודמות האחרות. בקצה השני, הם די מסתמכים על הברק של איבן טוני לשערים (כ-41% מהשערים שלהם מגיעים מהחלוץ). אם טוני לא יגיע לקרקע, ברנטפורד ייפול.
עכשיו, לבנים של אלטון ג’ון. אני מתעצל לחזות בווטפורד לא להישאר עומד. מכיוון שאני לא מכיר את הסגנון הניהולי של שיסקו כמוני, אני לא יכול לראות מספיק שינוי מהצד שירד ב-2020. לאיסמאילה סאר הייתה עונה נהדרת, אבל הוא לא היה עקבי במיזם האחרון שלו בפרמיירליג.
לא משנה מה יקרה, אני לא יכול לחכות לראות את בן פוסטר (‘The Cycling GK’) בלוג את הדרמה. אני חושד שאולי הוא יבכה לתוך המקצוענים שלו עד מאי.
סוף סוף קריסטל פאלאס. הסגל שלהם נותר חסר השראה, ואין להם עוד את הארגון ההגנתי שסיפק רוי הודג’סון.
פטריק ויירה הוא מינוי מוזר – זה נראה מקרה של “אבל הוא היה שחקן כל כך מבריק”. נייס פיטרה אותו לפני 6 חודשים מסיבה מסוימת. שקלתי את נוריץ’ למקום ההדחה האחרון הזה, אבל נדחקתי מהזוהר של בילי גילמור.
מלך השערים: אדינסון קבאני
מוחמד סלאח היה אופציה הרבה יותר הגיונית. אבל אני מקווה להיקרא ‘עיתונאי חסר מושג’ בתגובות.
הסיבה שלי לגיבוי לקבאני היא היצירתיות בנבחרת היונייטד: פוגבה, רשפורד, סאנצ’ו, פרננדס, שואו. כל שחקן ברשימה זו צץ עם אסיסטים. כל שחקן ברשימה הזו יכול לעבור. ולפי ג’וב, האם אדי יכול להצליח?
כמו כן, יותר חשוב, אני באמת רוצה שהוא יהיה מלך השערים.
הוא משחק בקבוצה שלי. הוא חובש כומתות. הוא אלגנטי מאוד – גופו המוגדר היטב מוביל לקו הלסת החד עוד יותר שלו, אשר בתורו מצביע על שפתיו הניתנות לנשיקה.
בכך מסתיים ההסבר ההגיוני והאנליטי העמוק שלי על תכונותיו של קבאני.
פלופ העונה: ג’ק גריליש
בסדר בסדר. אני מבין שזה בדרך כלל חילול הקודש בברמינגהם. אבל בהתחשב בעובדה שרוב אוהדי וילה קוראים לו נחש דו-פרצופי כרגע, אני מניח שאני אברח עם זה.
למה אני חושב שגריליש ייכשל? אני לא. אבל אני לא חושב שהוא יצדיק תג המחיר שלו 100 מיליון ליש”ט. הכוח הגדול ביותר של גריליש הוא ריצה לעבר שחקנים, העברת מגנים ולקחת את הכדור קדימה לשטח היריבה. בקושי משהו שאתה צריך כשיש לך 70% החזקה והקבוצה השנייה כבר מחוברת בחזרה לתוך התיבה שלה.
עכשיו, זה לא אומר שהוא לא מציע משהו חדש לסיטי. הוא עדיין יעשה הרבה עבירות ויכניס את הכדור לרחבה. אבל הוא לא בורח מהכדור כמו סטרלינג או פודן, וגם לא עוקב אחורה כמו השניים האלה.
סיטי הייתה צריכה חלוץ, לא וריאציה שלישית של כנף שמאלי טוב מאוד. באמת, גריליש היה צריך ללכת ליונייטד. C’est la vie.
שחקן העונה: נ’גולו קאנטה
אם צ’לסי תזכה בליגה, האיש הזה יודה לו. מה אפשר לכתוב על קאנטה שחבריו לקבוצה עוד לא אמרו? הוא מריץ איפשהו בין 10 ל-20 שחקנים, תלוי את מי שואלים.
אני זוכר שראיתי אותו משחק בלסטר באולד טראפורד. הוא 5’5, ובזה קטן 5’5. מסוג האנשים שבאמת בולט בזעירוניות שלו. אני זוכר שחשבתי ‘האיש הזה בטוח לא יכול להיות יותר טוב ממני בכדורגל?’
אבוי, כנראה שכן.
